מקורות והיסטוריה של האניאגרמה

ההיסטוריה של האניגרם

מוכר גם בתור: תשעת טיפוסי האישיות, סוג enneagram, תשעת הסוגים, טיפוס אישיות.

על אף שהפרטים המדויקים אודות מקורו של האניגרם עדיין לוטים בערפל, כל הראיות הזמינות מצביעות על היסטוריה ארוכה ומורכבת החוצה תרבויות ומרחבים - עם שורשים הנובעים ממגוון מסורות מתמטיות, פילוסופיות ורוחניות מגוונות.

מודל האניגרם כפי שהוא מופיע בעולם המודרני מהווה שילוב של חוכמה עתיקת יומין ופסיכולוגיה חדשנית. אנו מבקשים לחלוק כבוד לאינטלקטואלים הדגולים הרבים שתרמו ליצירתו של כלי עוצמתי ומהפכני זה.

שורשים יווניים המונח "אניגרם" נגזר מהמילים היווניות "ennéa" שמשמעותן "תשע" ו-"gramma" שפירושן "דמות".

Ennea -> תשע

Gram -> מודל / נקודות / מה שכתוב או מצויר

ישנם מחברים הטוענים לשורשים עמוקים במסורת הסופית. עם זאת, ראוי לציין כי האניגרם אינו נפוץ בכל זרמי הסופיזם. אחרים מצביעים על קשרים לנצרות המיסטית המוקדמת (אווגריוס ואבות המדבר האחרים).

השורשים העתיקים של האניגרם

שורשיו של סמל האניגרם נעוצים עמוק בהיסטוריה, וניתן לעקוב אחר רסיסיו עד ליוון העתיקה. שם, הדפוסים המתמטיים של המספרים שלוש, שבע ותשע מופיעים כיסודות מרכזיים באפוסים, מיתוסים, פילוסופיה ומדע מתמטי מוקדם - עדות לחשיבות שיוחסה לרצף מספרים זה במחשבה וביצירה העתיקה.

יש אף מחברים הטוענים כי ניתן למצוא גרסאות שונות של סמל האניגרם בגיאומטריה המקודשת של המתמטיקאים הפיתגוראים ובמתמטיקה המיסטית. פיתגורס עצמו טען כי התיאוריה שלו, הרואה במספרים מפתח להבנת בריאת היקום, נלמדה על ידו ממוריו במצרים. ראס הדסון הרצה על מקורות האניגרם, על האניאדה המצרית ועל הקשר בין הכוחות והמספרים המטאפיזיים לשורשי האניגרם.

פלוטינוס (200 לספירה), מייסד האסכולה הניאו-פלטונית, מדבר על תשע תכונות אלוהיות המתגלמות בטבע האנושי. יצירתו השפיעה עמוקות על המחשבה המערבית והמזרח תיכונית בדורות מאוחרים יותר, באמצעות הוגים דוגמת אוגוסטינוס הקדוש מהיפו, האבות הקפדוקים, תומס אקווינס הקדוש ופסאודו-דיוניסיוס האראופגיטי. רבים מהחסרונות והסגולות שהוגדרו על ידי היוונים הקדמונים עובדו מאוחר יותר בידי נזירים נוצרים והפכו לשבעת החטאים הקטלניים הידועים.

סופיות, יהדות ונצרות בימי הביניים (1290 לספירה)

הופעתו המוקדמת ביותר של סמל הדומה לאניגרם נמצאת ביצירתו של הפילוסוף והתיאולוג הקטלוני רמון לול.

ב-Ars Magna שלו (1305), לול הניח כי ישנן מספר אמיתות בסיסיות וחד-משמעיות בכל תחומי הידע, וכי ניתן להבין הכל על ידי לימוד שילובים של אמיתות יסוד אלה. הוא יצר תרשים של תשע קבוצות היבטים במעגלים קונצנטריים, כאשר אחת מהן תואמת את החסרונות של האניגרם.

בתי ספר ומסורות נוספים מאותה תקופה משקפים אף הם רעיונות מוקדמים בעלי השפעה, ביניהם:

מסדר הנקשבנדי של הסופיות - הכולל את 'אחוות הדבורים' ואת הסימבוליסטים. מסופר כי שתי הקבוצות שימרו והעבירו הלאה את קטעי האניגרם והלימודים בדמות רעיונות קדושים.
היהדות האזוטרית דרך הפילוסוף פילון. על אף שסמל האניגרם אינו מופיע בתוך עץ החיים הקבלי של היהדות, קיים מתאם בין ה'תשיעיות' המהותית של העץ לבין העקרונות הבסיסיים של האניגרם.
המתמטיקאי הישועי והלוליאני, אתנסיוס קירכר, בספרו Arithmologia (מדע המספרים) (1665 לספירה), שבו מתוארת דיאגרמה הדומה לאניגרם.

תשעת טיפוסי האישיות וכפייתיות האגו

במהלך אמצע המאה ה-20, האניגרם החל לצבור תאוצה והשפעה הולכת וגדלה בזכות עבודתו של הפילוסוף הדרום אמריקאי, אוסקר איצ'אזו. איצ'אזו, יליד לה פאס שבבוליביה בשנת 1931, גילה עניין עמוק בחיפוש אחר אמיתות רוחניות ופילוסופיות כבר מגיל צעיר. ב-1956, הוא ייסד את מכון אריקה, שם נתן סדרת הרצאות על התיאוריות שפיתח בנושא פרוטואנליזה וכפייתיות האגו. בפרוטואנליזה, איצ'אזו הגדיר תשע דרכים שבהן האגו של האדם נתקע ומקובע בנפש בשלב מוקדם של החיים - מודל שכינה "אניגרם הכפייתיות".

אף שהלימודים במכון אריקה התמקדו בעיקר בהתפתחות רוחנית, הם תרמו תרומה משמעותית בחיבור בין סמל האניגרם לטיפוסי אישיות שונים. הלימודים יצרו מסגרת שאפשרה לאנשים להבין לעומק את האמונות המגבילות שנובעות מכפייתיות האגו ובכך לפעול לקראת מימוש עצמי.

ההשפעה והפופולריות של מודל טיפוסי האישיות של האניגרם בימינו נובעות במידה רבה מעבודתו פורצת הדרך של הפסיכיאטר הצ'יליאני קלאודיו נרנחו. נרנחו, ממשיך דרכו של פריץ פרלס - מייסד מרכזי של הטיפול הגשטלטי - נחשב לחלוץ בשילוב בין פסיכותרפיה למסורות רוחניות והיה דמות מפתח בהכנסת האניגרם לזירת הייעוץ המקצועי. לפרטים נוספים על הרקע והכישורים של הפסיכיאטר, המשך לקרוא בהמשך. אנשים כמו אוקס, אלמאאס ומאיטרי למדו אצל נרנחו, שממשיך ללמד את האניגרם עד עצם היום הזה. בזכות רוברט אוקס, האניגרם הוצג בפני קהילות נוצריות רבות בארה"ב, שם מחברים כמו ג'רי וגנר, דון ריסו וראס הדסון (ממכון האניגרם) נחשפו ללימודי האניגרם המודרני.

מאז חדירתו לעולם הפסיכולוגיה, האניגרם עבר תיקוף חלקי באמצעות מחקרים חווייתיים ואמפיריים (לסיכום ראה Sutton (2012) והשוואה למבנים פסיכולוגיים אחרים כמו מבחן MBTI).

מורי האניגרם אף נעזרו בעבודתם של פסיכולוגים מחוץ לקהילת האניגרם כדי להעמיק את ההבנה והיישום של המודל. דוגמה לכך היא מחקרה של קארן הורני על צורות הגנה פסיכולוגיות, שהוביל את דון ריסו וראס הדסון לפתח את הדפוס הפרקטלי של ההורנביאנים או הסגנונות החברתיים.

אנו מוקירים את התרומה הייחודית והמשמעותית של כל מחברי ומתרגלי האניגרם שתרמו להבנה המצטברת וממשיכים לשמש השראה ליישום האניגרם שלנו.

קלאודיו נרנחו והפולמוס סביב הכתיבה האוטומטית

כמה מבקרים נוצרים העלו לאחרונה חששות לגבי מקורותיו של האניגרם של האישיות. אולם, מדובר פשוט בתוצאה של פרשנות מוטעית. במהלך ראיון עם קלאודיו נרנחו, הוא ציין כי תהליך יצירת האניגרם שלו כלל שימוש ב"מצבי תודעה מוגברים" ו"כתיבה אוטומטית" - טכניקות שיש הטוענים שהן כוללות "ערוץ לרוחות שעלולות להיות שטניות".

בהמשך, אתאר בקצרה את האירועים שהובילו ליצירת תשעת הטיפוסים ו-27 תת-הסוגים של האניגרם על ידי נרנחו, ואדגים כי הוא היה ללא ספק מומחה בתחומי הפסיכולוגיה, הפסיכומטריקה והאישיות. אני מקווה להבהיר במדויק למה התכוונו במונחים 'כתיבה אוטומטית' ו'מצבי תודעה מוגברים' - במטרה להפיג כל חשש שהיה עלול להתעורר אצל חלק מהאנשים לגבי האיש המבריק הזה ועבודתו.

נרנחו, בנאומיו הפומביים, התייחס לאוסקר איצ'אזו כאבי האניגרם ולעצמו כאם. הוא הסביר עוד שקיבל את הרעיונות הראשוניים מאוסקר ושהוא עצמו פיתח את כל השאר. למרות שג'ורג' גורדייף הציג לראשונה את דיאגרמת האניגרם (קווי המשולש ורעיון רצף המספרים 142857) לציבור ב-1923, אוסקר היה הראשון שקישר את תשעת החסרונות, הסגולות, הרעיונות הקדושים ו-27 מפתחות תת-הסוגים לדיאגרמת האניגרם - רעיון שראה בתרשים דומה של רמון לול, Ars Magna (1305). לא לגמרי ברור מה עוד העביר איצ'אזו לנרנחו, אבל הדגש כאן יהיה לעקוב אחרי ההתפתחויות הנוספות שנעשו על ידי נרנחו בעצמו.

בואו נצלול לרגע לרקע ולכישורים הנרחבים של נרנחו בתחומי הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה, המדיטציה והקשיבות - כמו גם להיכרות שלו עם מגוון רחב של תורות ממסורות רוחניות ופילוסופיות שונות.

הרקע והכישורים של קלאודיו נרנחו

הפסיכיאטר יליד צ'ילה, קלאודיו נרנחו, היה רופא בעל תואר דוקטור, חוקר, מרצה אוניברסיטאי ופסיכיאטר קליני שעסק במחקר מדעי ובהוראה במספר אוניברסיטאות בדרום אמריקה ובארצות הברית.

הוא שיתף פעולה עם כמה דמויות בולטות בתחום הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה, ביניהן ריימונד קאטל - חלוץ בהערכות פסיכומטריות ובניתוח גורמי תכונות, וגורדון אלפורט - אחד הפסיכולוגים הראשונים שהתמקדו בחקר האישיות.

בשנת 1963, נרנחו הוזמן לברקלי שבקליפורניה למשך שנה וחצי כדי להשתתף בפעילויות של המכון להערכת אישיות ומחקר. הוא גם היה חניך של פריץ פרלס והיה מעורב בהתפתחות הטיפול הגשטלטי (במיוחד בחידוש השימוש בו בקבוצות גדולות מאוד). נרנחו היה דמות מפתח ב-Esalen, קיבל הכשרה ופיקוח נוספים מג'ים סימקין בלוס אנג'לס והשתתף בסדנאות למודעות חושית עם שרלוט סלבר. הוא הפך לחבר קרוב של קרלוס קסטנדה והיה חלק מקבוצת הטיפול הפסיכדלי החלוצית של ליאו זף בשנים 1965-66.

נרנחו גם למד אצל בוגומיל יאסינובסקי, פרופסור בסנטיאגו, שלימד והתמחה בהיסטוריה תרבותית - במיוחד בניאופלטוניזם ופיתגוריזם. נרנחו, שעבר הכשרה בפסיכולוגיה פרוידיאנית, היה מומחה בשימוש באסוציאציה חופשית ובדמיון אקטיבי עם מטופליו ואפילו עם עצמו. הוא הלך בעקבות עבודתה של קארן הורני, חקר חומרים פסיכואקטיביים בניסויים קליניים ופרסם עשרות מאמרים אקדמיים שעברו ביקורת עמיתים. הוא היה דמות מרכזית בסינתזה של MDMA וחלוץ בשימוש בו בפסיכותרפיה.

הוא התאמן עם בוב הופמן - ואף שיפר את טכניקת הופמן כדי להתאימה לקבוצות גדולות. הוא כבר הכיר והוכשר בFourth Way של גורדייף והיה חבר של רבים מתלמידיו של גורדייף. נרנחו למד עם פול טיליך - הידוע בשילוב הייחודי שלו בין מהותנות לאקזיסטנציאליזם, כמו גם בעיסוקו המתמשך באונטולוגיה בתיאולוגיה השיטתית. ב-1969 הוא פרסם עבודת תזה בת 120 עמודים בנושא מודעות עצמית והתפתחות רמות תודעה וצמיחה. הוא טען שסינתז ולמד 150 שיטות במכון המחקר של סטנפורד לצורך עבודה זו.

עם הרקע הנרחב הזה והאוסף העצום של כישורים, אין זה מפתיע שנרנחו היה מסוגל ליצור משהו פורץ דרך כמו האניגרם של האישיות.

נרנחו פיתח את האניגרם של האישיות בתחילת שנות ה-70. הוא כינה את תהליך יצירת האניגרם "כתיבה אוטומטית", המתייחסת לשימוש במצבי תודעה רגועים ומועצמים כדי לקשר בין מושגים במוחו ובתת-מודע שלו ליצירת מטא-מבנה של תכונות אישיות.

הכנס הבינלאומי של האניאגרם

הכנס הבינלאומי הראשון של האניגרם, שיזמה הלן פאלמר ונערך באוניברסיטת סטנפורד ב-1994, היווה נקודת מפנה בהכרה באניגרם כשיטה מהימנה ומקובלת לאפיון אישיות.

פסיכולוגים, מורים רוחניים, מאמנים ואנשי עסקים מרחבי העולם התכנסו כדי לחלוק מחקרים ולהחליף רעיונות על שיטת האניגרם. דיוויד דניאלס פיתח את שאלון הגילוי של האניגרם בסטנפורד, כצורה ראשונית של הקלדה עצמית המבוססת על תיאורים בתשע פסקאות.

האירוע הלהיב קבוצה של מורי אניגרם מהדור הראשון להקים את האגודה הבינלאומית לאניגרם. בין המייסדים נמנו מריה ביסינג, דיוויד דניאלס, ת'יאודור דונסון, אנדריאס אברט, ראס הדסון, ג'רי וגנר, קתי הרלי, פטריק או'לירי, הלן פאלמר ודון ריסו.

ראוי לציין גם את התיאורטיקנים והמפתחים העכשוויים של התחום: מארק בודנרצ'וק, סנדרה מאיטרי, AH Almaas (רעיונות קדושים), ביאטריס צ'סטנאט, אוראניו פאיס, ג'ינג'ר לפיד-בוגדה, קתרין פאבר, מריו סיקורה, איאן מורגן קרון ורבים נוספים.

מסע מרתק אל שורשי האניגרם

ההיסטוריה של האניגרם

השורשים העתיקים של האניגרם

סופיות, יהדות ונצרות בימי הביניים (1290 לספירה)